<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון למודים שער שלישי</h1>
<h2>דף ח.</h2>
מצינו דמסדר דברי האחרונים לפני הראשונים פרק אין מעמידין (ע"ז כ"ג ע"א) דמסדר דברי רבא ורבינא לפני דברי רבי פדת, שהיה בנו של רבי אלעזר בן פדת שהיה בימי התנאים כדאיתא פ"ק דנדה (ח' ע"א) א"ר פדת מאן תנא קטפא פירא ר' (אלעזר) [אליעזר] היא, א"ל רבי זירא לרבי פדת חזי דמינך ומאבוך קא שרי קטפא לעלמא, והטעם משום דכל אחד מוסיף על חבירו, או משום דהך דרבי פדת עיקר ואמת סדרה באחרונה, ומתניתין דאין מעמידין אתיא כר' אליעזר ולית הילכתא כוותיה ועוד דהלכה כרבנן.
<h2>דף יא:</h2>
מצינו בתלמוד דמקשה הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא, ומתרץ חדא מכלל חבירתה איתמר, ופעמים אינו מתרץ כך, וצריך להתבונן לפי הענין ולפי המקום.
<h2>דף יג.</h2>
מצינו ואיבעית אימא שלא דיבר קודם כלום, פרק כל היד (נדה י"ג ע"א) איבעית אימא משום ביעתותא דליליא וכן בכמה מקומות בגמ' איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא. מצינו איכא דאמרי שלא דיבר אדם קודם, כמו הא דאמרינן פרק אלו מגלחין (מו"ק ט"ז ע"א) אית דאמרי כוכבא הוה.
<h2>דף כו:</h2>
מצינו איתיביה שמקשה לתנא, פרק המפלת (נדה כ"ו ע"ב) איתיביה המפלת מין בהמה חיה ועוף גבי דבר שאינו שאלת, אע"ג דרבי תנא הוא ופליג, מכל מקום אין סברא שיחלוק על ברייתא בדבר אם היו אם לא היו, או נוכל לפרש דלא מקשה לרבי, אבל רוצה להוכיח מתוך הברייתא דלית הלכה כרבי מכח סתם ברייתא.
<h2>דף מט.</h2>
בפרק מצות חליצה (יבמות ק"א ע"ב) התם חד סתמא הכי תרי סתמי [וכו'] דתנן מיאנה או שחלצה בפניו וכו' הכא תרי סתמי, מכדי האי סתמא והאי סתמא מה לי חד סתמא ומה לי תרי סתמי אמר רב נחמן בר יצחק הואיל וסתמה במקום מחלוקת דתנן סמיכת זקנים ועגלה ערופה וכו' עד ולא פליג ר' יהודה, ובפ' האיש מקדש (קדושין נ"ד ע"ב) גבי כרם רבעי אין לו חומש ואין לו ביעור, מכדי האי סתמא מה לי חד ומה לי תרי כו' ותנן בבחירתא [כוותי'], וההיא מיקרי תרי סתמי, משום דמתניא בשני מקומות בזרעים. פרק בא סימן (נדה מ"ט ע"א) וכי תימא משום דבעי למסתמיה כרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים, מהו דתימא מסתבר טעמיה דר' מאיר דקא סייעי ליה קרא קמ"ל. פרק האשה שהלך (יבמות קכ"ב ע"א) אמר רבה בר שמואל תנא בית שמאי אומרים אין משיאין על פי בת קול ובית הלל אומרים משיאין, מאי קמ"ל מתניתין היא, הא קמ"ל דאי משכח סתמא דתנן אין משיאין בית שמאי היא. ומההיא דקידושין (נ"ד ע"ב) משמע דחשיב דברי בית הלל סתמא אע"ג דפליגי בית שמאי עליה. בגמרא בפרוטה ובשוה פרוטה. ובגמרא פרק מרובה (ב"ק ס"ט ע"ב) רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח, דתנן אין הגונב אחר הגנב, מאי חזית דאזלת בתר האי סתמא נעביד כי האי סתמא, משום דקא מסייעי ליה קראי. עוד שם אי לאו דאמר רבי יוחנן צנועים ורבי דוסא אמרו דבר אחד, הוה אמינא מאן תנא צנועים רבי דוסא היא כי היכי דלא תיקשי סתם משנה וכו'.
<h2>דף נה.</h2>
כשהוא אומר אלא אמר רוצה לומר שהוא סותר לגמרי תירוצא קמא, ופעמים שאינו סותר לגמרי, ואינו אומר אלא היכא דליכא אמורא בין התירוץ הראשון לזה שהיה לו לומר אלא.
